מעגל ההתחדשות בשלושה שלבים:

1. מוות/פרידה

תחילת תהליך ההתחדשות מתחיל דווקא במוות. אדם שלא יודע להיפרד ולשחרר חלקים קודמים בנפש שלו, יהיה לו קשה מאד להתחדש. תחשבו שאדם בן 30 עדיין תופס את עצמו כילד בן 16, הוא בעצם לא השכיל להמית את הדימוי העצמי הזה ועל כן גם לא אפשר למשהו חדש להופיע.

ממש כמו זרע שנרקב באדמה, עלינו לאפשר לדבר הקודם לחלוף, להתפורר, כדי לאפשר למשהו חדש לנבוט.

בכל יום עלינו להיפרד ולשחרר לא מעט דברים, מתי יצא לכם להיפרד באמת מהיום שעבר עליכם למשל?

2. המתנה

לאחר שהזרע נרקב באדמה, יש זמן שבו לכאורה לא קורה כלום. זמן של ריק, של חלל פנוי שנותר בעקבות היעלמות העניין הקודם. אדם שמתחיל באמת לצאת מדפוסים ישים לב שפתאום יש תחושת ריקנות או פחד שאופפת אותו. רובינו מגיבים לשלב הזה בשני אופנים אפשריים - דחיקה או ייאוש.

מכיוון שקשה לנו מאד להמתין אנחנו רוצים תוצאות מידיות, אז אנחנו דוחקים או ממלאים את החלל הריק הזה בתחליפים שהם לא ממש הרצון שלנו.

התנועה ההפוכה תהיה ייאוש והרמת ידיים. תחושה שכלום לא זז, כלום לא משתנה, ואין לי כוח יותר לזה.

מי שמסוגל להיות בהמתנה באמת, באמונה שעל אף שריק פה כרגע יש צמיחה שעתידה להתרחש, הוא זה שיזכה לראותה.

3. צמיחה / התחדשות

רק לאחר שנפרדנו באמת ממה שהיה, ממי שהיינו, והסכמנו לוותר על האחיזה בדימויים הללו, ואחר כך הסכמנו להמתין, לנשום בעוצמת המתח המתגבש הזה, רק אז מופיעה ההתחדשות.

זהו השלב האחרון במעגל ההתחדשות שמאפשר הופעה חדשה שלא הייתה קודם. שינוי. כמו יער שצומח מתוך אפר השריפה.

**

מעגל ההתחדשות הוא תהליך שמבקש לקרות בכל יום אולי אלפי פעמים. רובינו לא מאפשרים לו לקרות. אנחנו נוטים להיאחז במה שהיה קודם, מפחדים לאבד, ובכך תוקעים את המעגל.

שאלו את עצמכם בסוף היום:

האם אני מוכן להיפרד מהיום שעבר עליי? איזה חלק בי הייתי רוצה לשחרר? עד כמה שריר ההמתנה מפותח אצלי? עד כמה אני נבהל מתחושת ריקנות? עד כמה אני מוכן להתחדש?